ארי וולוובסקי

ארי וולוובסקי נולד ברוסיה בשנת 1942 והיה פעיל ציוני בברית המועצות.
במרץ 1974 החל ארי ללמוד עברית ולהשתתף בפעילות ציונית ברוסיה. באפריל 1976 הגיש בקשה לעלות לישראל, אך קיבל תשובה שלילית מהשלטון הסובייטי. לאורך כל השנים בהן היה מסורב עלייה, עד שנת 1988, השתתף בפעילויות ציוניות של לימוד עברית, הפצת ספרי לימוד עברית ויהדות, הפצת המסורת היהודית וקיום חגים, ארגון מקהלות יהודיות, פסטיבלים של שירה יהודית ועוד.
מעצרו הראשון של ארי התרחש באוקטובר 1976 בשל השתתפות בהפגנה לטובת היהדות והעלייה, והוא שהה 15 יום בבית מעצר ליד מוסקבה. לאחר שחרורו, ארי שימש סגן ראש הוועד המארגן של סימפוזיון לתרבות יהודית בברית המועצות בדצמבר 1976, אך ביום בו היה אמור הסימפוזיון להתקיים – הוא וכל חברי הוועד המארגן נלקחו למעצר ולחקירות בנות ששה ימים רצופים. לאורך כל שנות פעילותו, ארי הפגין, שבת רעב והצטרף לסמינרים של מסורבי עלייה, במחאה על האיסור לצאת מברית המועצות לישראל.
בשנת 1980 הוגלה ארי ממוסקבה בשל פעילותו, ולאחר מכן נאסר ל-30 יום בקישינב, משנתפס כשהוא מלמד עברית. מעצרו האחרון התרחש ביום 25.6.1985, באשמת הפצת שקרים נגד המשטר הסובייטי. הוא נשפט לשלוש שנות מאסר, ולאחר לחץ של גורמים יהודים מרחבי העולם, שוחרר ב-20.3.1987.
בשנת 1988 עלו ארי ומשפחתו לישראל והתיישבו באפרת – ישוב שנלחם על שחרורו של ארי מול השלטון הסובייטי. גם לאחר עלייתו, המשיך ארי לפעול למען עולי רוסיה, והיה ראש המחלקה הרוסית בארגון "אל עמי" שסייע לעולים חדשים.