יוסף בגון

יוסף בגון נולד ב-1932 במוסקבה, במשפחה כמעט מתבוללת, למרות שאביו, במקור מעיירה יהודית בלארוסית, למד בישיבה בצעירותו. באמצע שנות ה-60, בהשפעת המודעות לשואה ובחיפוש אחר משמעות שורשיו היהודיים, פגש בטעות יהודי זקן, חבר קהילה של בית הכנסת, והחל ללמוד ממנו עברית. כבר לאחר מלחמת ששת הימים פגש את ציוני מוסקבה - ק' מלכין, ד' חבקין, ו' סבצ'ינסקי ואחרים, המשיך ללמוד עברית, השתתף בהפצת ספרות ציונית ובאסיפות של ציונים. בינואר 1971 חתם על מכתב מחאה נגד פסק הדין נגד "אנשי האוויר", שבעקבותיו איבד את עבודתו. במרץ 1971 הוא פנה ל-OVIR על יציאה לישראל, אך סירבו לקבל מסמכים. המסמכים התקבלו לאחר מספר חודשים, ועד מהרה סורבה ויזה בטענה של "ידיעת מידע מסווג". בפעם הראשונה הוא נעצר במרץ 1977 בגין "אורח חיים טפילי" (למרות שפנה לרשויות הרלוונטיות בבקשה להכיר רשמית בהוראת העברית כפעילות עבודה) ונידון ל-2 שנות גלות, אותן ריצה. במכרה בורקניה באזור מגדן. הוא שוחרר שנה לאחר מעצרו (בשל שהות ארוכה בכלא לפני משפט ושליחה לגלות). בפעם השנייה הוא נעצר במאי 1978 בגין הפרת כללי המגורים (ביקר במוסקבה, שם התגוררו אשתו ושני ילדיו הקטינים) ונידון ל-3 שנות גלות, אותן שירת בקולימה. הוא שוחרר באוגוסט 1980 והסתפק ב"101 ק"מ" ליד מוסקבה. הוא נעצר בפעם השלישית ב-7 בנובמבר 1982 באשמת "תסיסה ותעמולה אנטי-סובייטית במטרה לערער את הכוח הסובייטי" ונידון ל-7 שנים במחנה עבודה קפדני של המשטר, ולאחר מכן גלות של חמש שנים. הוא ריצה את עונשו בכלא צ'יסטופול. הוא שוחרר בפברואר 1987, ובינואר 1988 יצא לישראל. גר בירושלים.