אלכסנדר סילניצקי

אלכס סילניצקי נולד בחרקוב, אוקראינה בשנת 1952, הייה פעיל ציוני שהתקרב אל הציונות בשל גילוי אנטישמיות בברית המועצות. ביוני 1974, בת דודה של אבא שלו דוריס בריינין עם בתה רונה הגיעו לבקר אותנו בקרסנודר לכמה ימים מניו יורק. לאחר ביקור של דוריס אנחנו החלטנו להגיש מסמכים כדי לעלות לישראל. משפחתנו (אבא, אמא, אני ואחי הצעיר) הגשנו מסמכים ל- OVIR בקרסנודר כדי לעלות לישראל.
מייד קיבלנו סירוב ולאלכסנדר שלחו הודעה על גיוס לצבא הסובטי. אלכסנדר נסע למוסקבה כדי למנוע את גיוסו לצבע סובטי.
במוסקבה התגורר אצל מסורבי העלייה והשתתף בהפגנות מחאה ליציאתם החופשית של יהודי ברית המועצות לישראל. חתם על הצהרות לסיום רדיפת היהודים שרוצים לעלות למולדתם ההיסטורית, השתתף בסמינרים יהודיים שנערכו בדירות פרטיות בהסתר. הק.ג.ב החל לחפש אחריו. באוגוסט 1975 קיבל תעודת אזרחות ישראלית חתומה על ידי שר הפנים הישראלי, ד"ר ג'וזף בורג. כל בני משפחתנו קיבלו את אותם תעודות.
כל הזמן הזה היה ברשימת המבוקשים, ומשפחתו הייתה בסירוב בקבלת אושרת יציאה מברה"מ חסר סיכוי ובמצב של מתח עצבים בלתי פוסקים. קציני ק.ג.ב, שניסו למצוא אותו, ביקרו לעיתים קרובות בדירתנו בקרסנודר בכדי לאלץ אותו לשרת בצבא; על פי הוראותיהם, למכרי אבא שלו העבירו איומים עליו שאם בן שלך אלכסנדר לא יצטרף לצבא הוא יעצר וישפט.
הוריו נסעו לעיתים קרובות למוסקבה כדי להיפגש עם אלכסנדר, ושם הם פגשו את כל הגלקסיה המפוארת של מסורבי מוסקבה שנות השבעים. הורים היו בקשר עם מסורבי עלייה ממוסקבה וקיבלו עזרה, ותמיכה . ביניהם היו ולדימיר סלפק, נתן שרנסקי, אידה נודל, אלכסנדר לונטס, זכר טסקר, דינה ביילינה, פרופסור אלכסנדר לרנר ואחרים כל הזמן הזה, המשפחה חיכתה לאושרה יציאה לעלות לישראל, וכל הזמן קיבלו סירוב. נראה לנו לנצח.
בתחילת אוקטובר 1975, אמא כתבה מכתב, ובו היא אמרה את תאריך ביקורה הבא במוסקבה כדי לראות אותו. המכתב יורט על ידי הק.ג.ב. וכפי שהתברר מאוחר יותר, הם עקבו אחריה לאורך כל הדרך, מקרסנודר ועד לרגע שנפגשה עם אלכסנדר במוסקבה ב -21 באוקטובר 1975 בדירה של זכר טסקר.
שם, במהלך פגישה עם אמא אלכסנדר נעצר. אפשר לדמיין את מצבה של האם, כשמול עיניה שלושה בריונים מסובבים את זרועות בנה, מוציאים אותו מהדירה ודוחפים אותו למכונית. וכל אשמתו של "הפושע" הייתה שבמקום לשרת את ברית המועצות, רצה לעלות לישראל.
המשפט נגדו התרחש בקרסנודר. אלכסנדר קיבל שנתיים מאסר במחנה משטר כללי "על סירוב לשרת בצבא הסובייטי. שלבי המאסר והגלות שלו: כלא במוסקבה; כלא בקרסנודאר; כלא בסברדלובסק; מחנה משטר כללי בסברדלובסק. לאחר המחנה הגלות לכפר ויסוקוגורני במחוז ח'ארובסק(גבול עם סין) ומשם נשלח ל"כימיה "בכפר בלורצ'נסק במחוז קרסנודר.
לאחר המשפט שלו וגזר הדין שלטנות של קרסנודר נתן את אשרות יציאה למשפחתו לעלות לישראל. הורי ואחי עזבו לישראל עם כבדות וכאב בלב, עם התרגשות עמוקה לגורל ובריאות של אלכסנדר, עם תחושת אשמה על כל מה שקרה לו. תחושת האשמה הזו נבעה מכך שכאשר הגשנו בקשה לעלות לישראל , איש מאיתנו לא חשב שזה יגיע למאסר של מישהו ממשפחתנו. בשנת 1977 שוחרר וב -1 בינואר 1979 הגשמ את חלומו ועלה לישראל.